מכתב ממורדי ודורית - מעצבים גרפיים שחוו מפגש לפיתוח החשיבה היצירתית

 

אנו מעצבים גרפיים העוסקים במקצוע שנים רבות. לסטודיו שלנו ניסיון רב בפיתוח ועיצוב מוצרים רבים ומגוונים.

היצירה היא פרנסתנו. לאחרונה התהוו תנאים חדשים ̈ שפתחו בפנינו חלון הזדמנויות מעניין אך מאתגר ̈ שדורש מיומנויות ליצירת מוצרי צריכה חדשים ממבט של מכלול שלם ̈ גדול ומורכב בהרבה ממה שהתנסינו עד כה.

בחיפוש אחר כלים חדשים להתמודדות עם האתגר היצירתי ̈ התוודענו לסדנת היצירתיות של עליזה.

המפגש איתה היה קצר אך מועיל לאין ערוך, בעיקר בגלל ההסתכלות בעזרתה מזוויות ראייה חדשות ודרכי עשייה ופיתוח חדשות.

דברים שנתפשו בעיננו כבנאלים ̈ טרוויאלים או לא הגיוניים הפכו לא רק לאפשריים אלא לכלי עבודה ממוקדים ויעילים.

מפגש זה העניק לנו כלים יישומיים יעילים וטובים שעמדו מיד לאחר הסדנא במבחן המציאות היומיומית ואיפשר יצירתיות ̈ פתיחות מחשבתית ופוריות.

המפגש התנהל באווירה ידידותית ̈ הומוריסטית ̈ אשר העניקה לנו תחושת מסוגלות לפרוץ חסמים וגבולות ולפתוח עולמות חדשים.

עליזה גם יודעת להעביר את הסדנא בצורה אינטרקטיבית ומעניינת היוצרת סקרנות משעשעת שבה אתה תוהה תמיד. מעניין מה היא תבקש ממני לעשות עכשיו

לסיכום ̈ אהבנו את לגלות ולאתר את החסמים כמו את היכולות הגלומים בנו ולמנף אותם ̈ לא להילחם בהם ̈ ככלי ביד היוצר, תרתי משמע.

תודה

מורדי ודורית סטודיו קווים 

 

מכתב 

 

נסעתי מחולון לקרית טבעון ומשם אל מסע אחר. שייט, אל חופים עזובים. נשכחים. זנוחים. סגורים מאחורי דלת. מוקצים מחמת מיאוס. מיאוס מחמת הכאב.

הרגשתי קולמבוס, מוקסמת מכח הפתעה. ממראות הגילויים, ממהירות ההגעה, מבהירות הנגיעה, משיקופים שלא ידעתי שאפשר שמתקיימים, מהקשר מפתיע של מחשבות מוכרות שאורגנו מחדש.

ממגע ידיי בחומר

יצאתי מחולון למסע גורלי ופגשתי מורה נבוכים ומתנה. צידה. כד השמן, להאיר את הדרך. לסמן את הדרך לכאן לשם ותמיד בחזרה לארץ פלאות. שאדע לבחור. אם שיקוי כזה היום, או עוגייה אחרת מחר. לגדול, להתכווץ, להציץ, להתרגש, להתחבר, להיפרד, למצוא אור חדש. בריאות, בריאה, יצירה

אם תרצו אפילו ...שלווה. 

 

מכתב מגילה לאחר סדרה של מפגשים אישיים

אני מתיישבת להעלות על הכתב ולנסות לתאר את החוויה התהליך שעברתי עימך לאחרונה.

הצעד הראשון נעשה בעקבות ההכרה בנפילות הפרטיות שלי: תחושה כי אני חסרת אנרגיה להתמודד עם דברים כאשר הדבר קורה בסמוך לפעילות מאוד אינטנסיבית בה חשתי כי אני מנהלת את העולם לפחות.  נסיבות וארועים פרטיים המדלדלים אותי מיכולת התמודדות וכך מתעצמת אצלי תחושת התסכול כי המפגשים עם מצבים פרטיים המעוררים בי את ה"שדים" מרבצם וזכרונות קשים או לא נוחים עבורי-וכל אלו מייצרים התמודדות לא רלוונטית, בלתי אפקטיבית אשר מעצימה את ההתדלדלות האנרגטית שלי ומביאה אותי למצב של קריסה.

 

לכאורה הדברים פשוטים ובהישג יד, אולם כמו בכל דבר פשוט יש לייצר הפנמה והכרה. אני חושבת שהייתי מאוד בשלה לתהליך ראשון זה בגלל שיש לי ניסיון בטיפול פסיכולוגי בי ובבני משפחתי, ואת הצפת הזכרונות חיבורם וניתוחם לא רציתי יותר לעבור. תהליך זה אינו רצוי לי היום ואני מיציתי אותו עד תום מבחינתי. חיפשתי יותר כלי שכלתני המייצר אצלי את היכולת לברר מה אני יכולה לקחת עלי, באיזה אופן ומעורבות, כיצד מפגשים בין האישי (השדים מהעבר) ולבין ההתמודדות בנושאים שונים, מהו ניצחון עבורי ומנגד מהו הפסד. מהו רוווח אמיתי? האם הוא נמדד בפרמטרים של הכנעה או בהישגים אישיים עליהם אני יכולה לשוחח רק עם עצמי וליהנות מהם בלי להזדקק לתגובת החברה. כל אלה מביאים אותי גם למקומי במרחב האנושי-חברתי והמחיר אותו אני משלמת עבור הרצון להיות אני ומאידך להיות יצור חברתי באופן המתאים או לא מתאים לי.

 

איני יכולה לשים את האצבע על מה קרה ומתי. אולם אני יכולה לומר לך כי בבירור קרו אצלי מספר דברים:ההכרה במושג משק אנרגיה אישי, גרמה לי לחשוב באופן מדוקדק על המפגשים הרגשיים שלי עם מצבים והלימדה אותי להעביר את המקרים הבעייתיים שלי לפסים ענייניים ומנותקים מרגשו כמו חידלון, קץ, קיומיות חיים ומוות.הופנמה אצלי תחושת הרצף וההבנה כי אחרי כל דבר יש אחר כך ומחר ואני נדרשת לפתור בעיה ולא להציל את האנושות לפחות או מינימום חמש נפשות ממשפחת זמיר.

 

למדתי לראות מתי מנסים לנהל אותי רגשית ולגזול ממני ומהעוצמות שלי על ידי מניפולציות מילוליות, התניות התנהגותיות וכדומה. אני יכולה לומר היום בודאות: כך זו אני ואיני רוצה להיות חלק ממה שאת המציע לי. אני מנתקת את החלק הרגשי האמור לייצר אצלי תגובה ואני לא מגיבה. אני מנהלת דיון בו אני מציגה עמדה ואיני מתביישת לומר: כך זה אצלי וכך טוב לי.

 

אני נהנית להוביל מצבים לפתרונות בהם יש דיון ושטחים אפרוים. בטבעי אני חמומת מוח ומעדיפה להרוג את מי שמעצבן אותי אבל בפועל אני נתקלת לאחרונה בלא מעט מצבים בהם אין שחור ולבן בפתרון שבהם. מפתיע ונעיםלי להכיל  רוחב לב וקבלה של מצבים ותכנים שונים משלי ולנסות לייצר מזה מציאות מתקבלת על הדעת. אני מרגישה עוצמה גדלה במקם הזה וגם שמתי לב שמאוד מקשיבים לי ומעריכים את דברי.

 

אני נהנית להעניק. אני בוחרת מה ואיך. אם פעם הענקתי מתוך מצב הדומה להישרדות ורצון למצוא חן, אני נהנית כעת לעשות זאת מתוך שיתוף בזמן, במרחב ובעולם שלי, כדי לייצר נעימות ורווחה ליקרים לי, ולא כדי לייצר עליונות או חיבור של הכרת תודה.

 

אני אופטימית

אני חושבת שמגיע לי דברים טובים ואני חותרת לכך

תודה, גילה.

 

 

 

אומנות האלתור והפלייבק | הכרה יוצרת