הכרה יוצרת

 

מכתב מגילה לאחר סדרה של מפגשים אישיים

אני מתיישבת להעלות על הכתב ולנסות לתאר את החוויה התהליך שעברתי עימך לאחרונה.

הצעד הראשון נעשה בעקבות ההכרה בנפילות הפרטיות שלי: תחושה כי אני חסרת אנרגיה להתמודד עם דברים כאשר הדבר קורה בסמוך לפעילות מאוד אינטנסיבית בה חשתי כי אני מנהלת את העולם לפחות.  נסיבות וארועים פרטיים המדלדלים אותי מיכולת התמודדות וכך מתעצמת אצלי תחושת התסכול כי המפגשים עם מצבים פרטיים המעוררים בי את ה"שדים" מרבצם וזכרונות קשים או לא נוחים עבורי-וכל אלו מייצרים התמודדות לא רלוונטית, בלתי אפקטיבית אשר מעצימה את ההתדלדלות האנרגטית שלי ומביאה אותי למצב של קריסה.

 

לכאורה הדברים פשוטים ובהישג יד, אולם כמו בכל דבר פשוט יש לייצר הפנמה והכרה. אני חושבת שהייתי מאוד בשלה לתהליך ראשון זה בגלל שיש לי ניסיון בטיפול פסיכולוגי בי ובבני משפחתי, ואת הצפת הזכרונות חיבורם וניתוחם לא רציתי יותר לעבור. תהליך זה אינו רצוי לי היום ואני מיציתי אותו עד תום מבחינתי. חיפשתי יותר כלי שכלתני המייצר אצלי את היכולת לברר מה אני יכולה לקחת עלי, באיזה אופן ומעורבות, כיצד מפגשים בין האישי (השדים מהעבר) ולבין ההתמודדות בנושאים שונים, מהו ניצחון עבורי ומנגד מהו הפסד. מהו רוווח אמיתי? האם הוא נמדד בפרמטרים של הכנעה או בהישגים אישיים עליהם אני יכולה לשוחח רק עם עצמי וליהנות מהם בלי להזדקק לתגובת החברה. כל אלה מביאים אותי גם למקומי במרחב האנושי-חברתי והמחיר אותו אני משלמת עבור הרצון להיות אני ומאידך להיות יצור חברתי באופן המתאים או לא מתאים לי.

 

איני יכולה לשים את האצבע על מה קרה ומתי. אולם אני יכולה לומר לך כי בבירור קרו אצלי מספר דברים:ההכרה במושג משק אנרגיה אישי, גרמה לי לחשוב באופן מדוקדק על המפגשים הרגשיים שלי עם מצבים והלימדה אותי להעביר את המקרים הבעייתיים שלי לפסים ענייניים ומנותקים מרגשו כמו חידלון, קץ, קיומיות חיים ומוות.הופנמה אצלי תחושת הרצף וההבנה כי אחרי כל דבר יש אחר כך ומחר ואני נדרשת לפתור בעיה ולא להציל את האנושות לפחות או מינימום חמש נפשות ממשפחת זמיר.

 

למדתי לראות מתי מנסים לנהל אותי רגשית ולגזול ממני ומהעוצמות שלי על ידי מניפולציות מילוליות, התניות התנהגותיות וכדומה. אני יכולה לומר היום בודאות: כך זו אני ואיני רוצה להיות חלק ממה שאת המציע לי. אני מנתקת את החלק הרגשי האמור לייצר אצלי תגובה ואני לא מגיבה. אני מנהלת דיון בו אני מציגה עמדה ואיני מתביישת לומר: כך זה אצלי וכך טוב לי.

 

אני נהנית להוביל מצבים לפתרונות בהם יש דיון ושטחים אפרוים. בטבעי אני חמומת מוח ומעדיפה להרוג את מי שמעצבן אותי אבל בפועל אני נתקלת לאחרונה בלא מעט מצבים בהם אין שחור ולבן בפתרון שבהם. מפתיע ונעיםלי להכיל  רוחב לב וקבלה של מצבים ותכנים שונים משלי ולנסות לייצר מזה מציאות מתקבלת על הדעת. אני מרגישה עוצמה גדלה במקם הזה וגם שמתי לב שמאוד מקשיבים לי ומעריכים את דברי.

 

אני נהנית להעניק. אני בוחרת מה ואיך. אם פעם הענקתי מתוך מצב הדומה להישרדות ורצון למצוא חן, אני נהנית כעת לעשות זאת מתוך שיתוף בזמן, במרחב ובעולם שלי, כדי לייצר נעימות ורווחה ליקרים לי, ולא כדי לייצר עליונות או חיבור של הכרת תודה.

 

אני אופטימית

אני חושבת שמגיע לי דברים טובים ואני חותרת לכך

תודה, גילה.